איפה השגרה ואיפה אני?

על איזו שגרה הם מדברים לעזאזל?

אומרים שאוטוטו, ממש מעבר לפינה, החיים שלנו עומדים לחזור "לשגרה". כי המלחמה בעזה כנראה עומדת להסתיים, בתקווה שגם כל החטופים ישובו.

ואז מה?

על איזו "שגרה" מדובר? הרי זה לא שמאז ה- 7 לאוקטובר 2023 מערכות החינוך, מקומות העבודה, העסקים, השירותים, החופשות, הטיסות, ההופעות והבילויים חדלו. השלמנו עם  "שגרה בתוך מצב חירום".  התרגלנו לשמוע בקולנוע, בתחילת כל הופעה או אירוע ציבורי, את הכריזה עם ההנחיות במקרה של אזעקה. נראה לנו מובן מאליו שפרסומים של אתרי נופש, דירות ומשרדים להשכרה, מפרסמים בגדול הימצאות של מרחב מוגן..

אז כשמדברים כעת שעוד קצת נחזור "לשגרה", כזו שאין על ידה התניות, תוספות והגבלות, על איזו "שגרה" מדובר?  לאן בדיוק אנחנו "חוזרים"? מה עושים כשהתחושה הפנימית לא מתכתבת עם הקצב החיצוני? האם "השגרה הלכה לאיבוד"?

התשובה היא שאחרי שנה ועשרה חודשים של מלחמה, "שגרה" הפכה להיות מושג לא ממש ברור. המצב הבטחוני וההגבלות גרמו לנו לאבד הרגלים שבעבר החזיקו אותנו. רבים חוו את השלכות מצב החירום בתחום התעסוקתי. הגוף התרגל לערפול. קימה מאוחרת בבוקר, תזונה אקראית, חוסר תנועה. מנוי לחדר כושר שלא חודש כבר למעלה משנה. כשהנפש מתרגלת להחזיק את עצמה במתח תמידי, היכולת לבנות רצף מנוטרלת באופן מידי. כי כשאין ודאות – אין בשביל מה לייצר שגרה.כשכל תכנית עלולה להתבטל, כל מסגרת להתפרק,  ההיגיון היומיומי מתערער.

אז מה עושים עכשיו? בהנחה שממש עוד קצת הנסיבות יאפשרו לכולנו חזרה לתנועה "רגילה", איך מתחילים לשקם את מה שפעם נראה מובן מאליו האם זה בכלל אפשרי?

התשובה היא: "שיקום תפקודי".

"שיקום תפקודי" הוא מושג המגיע מעולמות הפיזיותרפיה וההתמכרות - שני תחומים המייצגים טראומה שפוגעת בצורה אנושה בתפקוד השגרתי בדברים הבסיסיים ביותר: סדר יום, אחריות, תחושת שליטה בתוך מרחב פרטי ועוד. "שיקום תפקודי" הוא הליך המאפשר, במקרים שכאלה, מעבר לבנייה מחודשת תוך שיקום של "מה שהיה פעם" על בסיס מה שישנו עכשיו.

שיקום טוב נשען על ארבע עקרונות פשוטים:

1.     עקביות לפני שלמות.

2. עדיפות לפעולה סבירה מתמשכת מידי יום, על פני מטרות שאפתניות שמתייאשים מהן אחרי יומיים.

3. חיבור מחודש של הגוף לנפש: תנועה ותזונה מיטיבה

4. צריכה מופחתת של מידע, לטובת רגעים של שקט מובנה.

כשמאבדים את השגרה, הנפש מאבדת את העוגנים שלה למציאות. השבתם של העוגנים לא חייבת להיות דרמטית. דווקא הדברים הקטנים הם אלו שמאפשרים בנייה מחודשת ומהירה של שגרה בריאה: שעת השכמה קבועה, שעה קבועה שעד אליה הולכים לישון, קפה של בוקר, שיחת טלפון קבועה פעם ביומיים למישהו שיקר לנו, לחזור ולטפח תחביבים ועוד.

שיקום השגרה תלוי בראש ובראשונה בכך שהדברים הקטנים הללו יחזרו על עצמם שוב ושוב בזמן קבוע, בצורה קבועה. זוהי תזכורת לעצמנו: אנחנו כאן, פועלים ונוכחים.

שיקום של שגרה הוא תהליך. יהיו רגרסיות, אכזבות ולעיתים אפילו תחושת מיאוס. אבל זאת הדרך היחידה לחלץ את עצמנו מתחושת הקיפאון שיצר המתח המתמשך. זו היציאה מהשהייה האינסופית במצב ההמתנה.

ככל שנקיים את התהליך הזה כיחידים, כך נוכל גם להחזיר אותו למעגלים רחבים יותר: משפחות, קהילות, מערכות. לא משום שאמרו שאפשר "לחזור לשגרה", אלא משום שאנחנו מעוניינים להחזיר לעצמנו את האיכויות, היכולות והכישרונות שלנו בצורה אחראית וסבלנית.

מי שמחכה שהשגרה תחזור אליו, עתיד לחוות אכזבה. שגרה נבנית, כל עוד יש מי שנושא באחריות לבנייתה בזהירות ובחוכמה.