דיסקרטיות: מתנה או כלא?

מהי המילה שאתם הכי לא אוהבים?

יש מי שנרתע מהצליל של המילה "בקבוק".

יש מי שמתכווץ מהמילה "מסריח".

לכל אחד יש איזו מילה שמצלצלת לו לא נכון.

המילה שלי היא "דיסקרטיות"

דיסקרטיות הייתה המארגנת הראשית של החיים הקודמים שלי.

זה התחיל עוד אצל ההורים שמגיל צעיר, שלימדו אותי בלי מילים, להפגין כל הזמן חיובית כלפי חוץ, גם כשבתוך הבית פנימה התנהל שדה קרב.

ה"ערך" המרכזי בבית הורי הדתיים, לא היה אלוהים אלא "מה יגידו?" - מה יגידו השכנים, מה יגידו סבא וסבתא, מה יגידו בבית הספר, מה יגידו בעבודה.

חשבתי שדיסקרטיות תשמור ותגן עלי. תבטיח שתמיד אהיה בטוח.

במובנים רבים, דיסקרטיות היא אכן מתנה. כך אצל הרופא ועורך הדין השומרים על חסיון המטופלים והלקוחות. דיסקרטיות חשובה מאוד כשאתה מתכנן מסיבת הפתעה. בתחום הביטחון והמודיעין הדיסקרטיות היא תנאי של ממש. אולם, בכל המקרים הללו הדיסקרטיות היא נקודתית, זמנית, מוסדרת ולכן היא בונה אמון, מגינה ומייצרת חוסן.

אבל לא במקרה שלי. אצלי הדיסקרטיות עשתה בדיוק את ההיפך: במקום להגן היא כבלה ונעלה בתוך פחד, בושה ואשמה. אני מדבר על דיסקרטיות מתוך הישרדות. כזאת שלא בונה אמון, אלא מפרקת אינטימיות. לא משרתת את מערכות היחסים, אלא מסתירה אותי מתגובות של אחרים. אני מכיר את הדיסקרטיות כמחלה ממאירה ומסוכנת, כשהיא הופכת לציר המרכזי שמנהל את הכל. במקום לחיות, אתה חי את שמירת הסוד.

הרבה אנשים משוכנעים שהדיסקרטיות שהם נוקטים בה "שומרת" על אנשים שיקרים להם. הם יאמרו בחצי חיוך "שמה שלא יודעים לא כואב" ויוסיפו בטון רציני "שהם לא מספרים כדי לא לפגוע בה ובילדים". עמוק בפנים, גם הם יודעים שמדובר באשליה. אתה בטוח שאתה מקריב למענם, אך בפועל זה אתה שבורח מהאמת. אתה אומר שאתה רוצה להגן עליהם, אךהאמת היא שזהו אתה שמתגונן מפני הכאב שאתה תחוש מהתגובה שלהם.

אז איך יודעים מתי הדיסקרטיות עוזרת לי להתנהל ומתי היא מנהלת אותי? ובכן, יש לשאול שלוש שאלות: שאלת המניע, שאלת ההשפעה ושאלת המחיר.

שאלת המניע חושפת האם הסיבה ערכית כמו: כבוד, הגנה או אמון ולכן זו דיסקרטיות חיובית. או שמה שמסתתר מאחורי הסוד הם בושה, פחד ובריחה.

השאלה השנייה היא כמה מקום תופס הסוד בחיים שלך. האם מדובר במשהו נקודתי, פרט בתוך תמונה גדולה ורחבה. או שהסוד הפך לציר המרכזי שמארגן את החיים.

שאלת המחיר היא כנראה המשמעותית ביותר, כי היא מראה מדוע דיסקרטיות כדרך חיים היא עסקה עם השטן. בהתחלה ההסתרה מעניקה תחושת הקלה זמנית. אל מהר מאוד אתה מגלה שהיא לוקחת ממך את הכל. היא חונקת את אינטימיות, שוחקת חופש, מרוקנת מכל איכות חיים, מייצאת חוסר אמון. חשדנות. כעס ולעיתים אפילו רצון לנקום ממי שהסתיר.

כשאתה גאה בדיסקרטיות שלך זה סימן מובהק לכך שהיא מתנה שמחזיקה סוד שגדול ממך.

כשאתה נוקט בדיסקרטיות בגלל בושה זה סימן לכך שאתה בכלא שמסתיר אותך מעצמך.

ולכן השאלה המופנית לכל אחד מאתכם הקוראים היא: האם הדיסקרטיות שלך מגינה או כולאת אותך? האם היא מגינה או סתם מסכה?