למה כל כך קשה להתמיד בטיפול רגשי?

בשונה מבדיקה רפואית או טיפול שיניים שצריך פשוט לעבור אותם ואז העניין מסתיים, טיפול רגשי הוא תהליך ארוך, עמוק ולעיתים כואב, הדורש פניות נפשית, כנות, והתמדה. על אף הרצון לשפר את מצבנו, לא תמיד קל להביא את כל אלה בצורה עקבית אל חדר הטיפולים.

אנשים רבים מגיעים לטיפול בגישה הדומה לביצוע משימה; משהו שצריך "לסמן עליו וי". באים, מדברים, מתקדמים הלאה. כשנותנים מקום לתהליך, הגישה הזו מתפוגגת והטיפול מפסיק להיות "מטלה" והופך למרחב חיים. מי שמגיע לשלב הזה אומר כי מחשבה על להפסיק את הטיפול, נשמעת לפתע לא הגיונית ואפילו מטורפת.  

אלא שלא תמיד קל להגיע למקום הזה, לכן ישנם לא מעטים שעוזבים טיפול באמצע, גם כשהמטפל מתאים וגם כשאין בעיה של זמן או כסף.

אז למה זה קורה?

ישנם כמה מנגנונים פנימיים המאתגרים התמדה בטיפול:

• קושי לשאת קרבה רגשית- כשהקשר עם המטפל מתחיל להיות משמעותי, מטופלים רבים חשים מוצפים, חשופים, חסרי שליטה ואחוזי חרדה.  תחושות אלה גורמות לנטישת התהליך.

• בושה ואשמה- גם במציאות בה טיפול רגשי נתפס כעניין נורמטיבי, עדיין רבים שמרגישים שפניה לטיפול מעידה שמשהו בתוכם "לא בסדר". הביקורת עצמית על עצם ההזדקקות לעזרה, עלולה לגרום למטופל להפסיק לבוא מתוך צורך פנימי "להרגיש חזק".

• פחד משינוי – האפשרות שהטיפול יחולל בי שינוי, אפילו לטובה, עשויה להיראות מבהילה מאוד. כשהבחירה היא בין הסבל שהביא אותם לטיפול, לשינוי שטבעו מפחיד ולא ברור, רבים בוחרים לחזור אל המוכר והידוע לטובת תחושת ביטחון כוזבת.

• השפעה של הסביבה- פעמים רבות הסביבה מערערת את המטופל בהערות שמקטינות את הצורך בטיפול כמו: "אתה סתם מדמיין",  "תתמודד כמו גבר" או "לכולם יש צרות". גם הערות מזלזלות כמו: "אתה באמת משלם למישהו כדי להקשיב לך?", עלולות לערער ביטחון פנימי. כשחברה דורשת מכולם להיות "בסדר", "חזקים" ו "כמו כולם", פנייה לבקשת עזרה כביכול מעידה על כישלון.

מה כן אפשר לעשות?

• להכיר בהתנגדויות ולא לברוח מהן- במקום לפרש את הקושי להתמיד כסימן לכך ש"הטיפול לא עובד", להסכים לגלות סבלנות, כנות ונכונות לחוות כאב. זהו חלק מתהליך העבודה והריפוי.

• לדבר על הקולות המחלישים בטיפול - קולות ביקורתיים, פחדים, השפעות חיצוניות – דברו על כל אלה עם המטפל.

• להתייחס לטיפול כהשקעה ולא כפינוק – כמו שלא היינו עוצרים טיפול רפואי רק משום שהוא כרוך בכאב,  כך גם בטיפול רגשי. חוסר נוחות מהווה לא פעם סימן לכך שמשהו עמוק קורה.

• לבחור סביבה תומכת – היו סלקטיביים בנוגע למי אתם משתפים בתהליך. לא בהכרח המשפחה הקרובה היא הכתובת הנכונה להבנה ועידוד בתהליך. לפעמים אלו דווקא חבר, חברה, או שכנה שיהוו עבורכם סביבה תומכת אמתית ננכונה.

לסיכום:

בשונה מרוב הדברים בחיים לגביהם תקף הכלל "כל ההתחלות קשות, אבל אחר כך קל יותר", טיפול עשוי להיות ההפך הגמור. הקושי רק יגבר ככל שהטיפול מתקדם והאתגר הוא להתמיד, להישאר ולא לברוח.

מי שנשאר, יגלה אט אט שהוא לא בא "כדי להחלים", אלא בכדי לגלות דברים חדשים על עצמו שלעולם לא היה יודע בדרך אחרת.